מהגנגס האפור והעייף של ורנסי,
אל הגנגס הכל כך שונה שברישיקש.
שבו המים עוד זוכרים את קרירות הקרחון שממנו הם הגיעו
ועוד יש להם כוח לזרום ולהתנפץ על הסלעים שבולטים על הגדה.
אותו נהר קדוש שזורם ממערב הודו בכלכותה,
עד לחופה של בנגל שבמזרח.
הפעם ביום חם לא רק הודים ופרות-
גם אני נכנסתי להתרחץ בו.
״בירת היוגה העולמית״אומרים על רישיקש.
קל להיות רוחני בנוף כזה שליו,
שבמרחק הליכה כמעט לאן שלא תלך
מפל שמתחבא בתוך יער
או חוף חולי ומבודד
מדיי יום (כמעט) , יצאנו לחקור את הפינות הללו.
הקצב השתנה
נחים יותר,
אוכלים אוכל יותר מוכר.
מנסים להתגבר על קלקול הקיבה
ששניינו חטפנו בורנסי
ואיזה קלקול מקולקל זה היה,
הבטן מתהפכת רק מלהזכר.
מיותר לנסות ולגלות ממה הוא היה,
ורנסי הייתה מפוקפקת מאוד בכל מה שנוגע לאוכל
אבל בזכות שיטה הודית מוכחת לטיפול בקלקולים שכאלה
התגברנו
אומנם מעט קיצונית אבל מוכחת
24 שעות של צום עשו את מירב העבודה
למרות שהוכחות מוצקות להחלמה יגיעו רק שבוע מאוחר יותר...
בין המבקרים המפורסמים ביותר ברישיקש
נמנים הביטלס שביקרו כל הלהקה
בליווי נשים וחברות
באשראם בשולי העיר
שם הם כתבו את האלבום הלבן שלהם
האשראם ננטש מאז
ועומד שומם פרט לתיירים מזדמנים
ושרלטנים מקומיים שמנסים לגבות כסף בכניסה
(מאתנו הם לא יצליחו)
וברוח הרוחניות - החלטתי לקחת שיעור יוגה
על גג אשראם ליד הגנגס
כשברקע רעש הנהר והשמש השוקעת
עם מורה הודית אנרגטית בחולצת נייקי
בחנתי את גבולות הגמישות שלי-
והם התגלו גבולות ממשיים ביותר!
תנוחת הגמל, החתול, הלוטוס, הנמר.
תגלית חדשה לגבי צמחים ובעליי חיים בהודו-
מסתבר שכולם גמישים ביותר!
והמורה מניפה רגליה לפנים ולאחור
מתקמטת בתוך עצמה
אומרת: ״עכשיו תנשמו עמוק, תרגעו ותרוקנו את הראש״
ואני חושב ״קשה להירגע או לנשום בתנוחה הזאת,״
״והדבר היחיד שעמוק זה הכאב שאני מרגיש בכל הגוף,"
"כולל הראש״
"כולל הראש״
אבל בלי ציניות
למרות שהיה קשה וכואב
היה כיף לסיים את השיעור
רפוי ותשוש להתהלך כמו אטרייה
להתיישב באיטיות על קצה הגג
לנדנד רגליים ולשתות תה צמחים
להסתכל על הנהר
ואז גם הראש לאט לאט מתרוקן.
.
