יום שני, 6 ביוני 2011

סאב קוץ' בדרמסלה



רגע מה עם פארווטי?
לא כתבתי כבר תקופה,
ובתוך החור השחור הזה נפל לו עמק פארווטי,
ובירתו הישראלית - קאסול.
אז בצעדים קלים נדלג מעל החור ונגיע לדרמסלה-
שזה עדיף בהרבה על נסיעה באוטובוס לילה שמפרידה בינהם במציאות.
מה יכול להשתבש בנסיעה כזו לתרמילאי מיומן וותיק כמוני?
סאב קוץ׳ מילגה - אמר איזה הודי חכם



 



בעברית זה מיתרגם - כל דבר אפשרי
ואם למדתי כבר שנסיעה שאמורה לקחת 20 שעות
לפעמים מתארכת ב4 שעות
אז גם נסיעה של 9 שעות יכולה לקחת בפועל רק 7.
משמח,
אם זה לא היה אומר שתגיע לעיר חדשה בארבע לפנות בוקר
בלי גסט האוס,
בלי מושג איפה אתה, או לאן תלך,
ולא ממש ישנת כל הלילה.
וכך גם נהג הריקשה שמנסה להיכנס לך לארנק 
ולצאת כשהוא שמח יותר,
והארנק קל יותר.
אז מישהו עייף מתחיל לספר בדיחה
על שני ישראלים גרמנייה ושני יפנים,
שנסעו במונית צפופה בהודו,
במחיר מגוחך לארץ ומופקע להודו,
בדיחה שנגמרת בפיהוק משותף
של כל החבורה בחצר מסעדה סגורה 
מסתכלים אל הנוף שמסתכל עלינו חזרה-
ולא מבין מה אנחנו עושים ערים
וחוזר לישון לעוד שעה  
עד שהשמש בא ומעיר אותו,
ומגלה אותנו מכווצים וקטנים על ערמת תיקים ענקיים.
וכל אחד לדרכו למצוא חדר,
אולי גם איזה מקלחת חמה אם אפשר.
חבל שיש משחק קריקט חשוב בעיר בסופשבוע,
וכל הגסטהאוסים באזור מלאים באוהדים הודים.
מדלגים מגסטהאוס אחד למשנהו,
אם לא פה אולי באחר,
אולי ברחוקים יותר, 
אולי בגבוהים יותר על ההר,
אולי בקטנים יותר,
אולי באלו בלי מקלחת,
אולי אין?
אבל תמיד יש ומוצאים
גם אם בסוף זה חדר קטן מעץ חורק 
מתחת למדרגות עם דלת ננסית
עם מיטה שבולטות ממנה הרגליים
לפחות אפשר להגיד אחר כך,
שישנת בחדר כמו של הארי פוטר.









דרמסלה בפי הישראלים 
אבל בפועל מדובר ב3 כפרים
שממוקמים על ההר מעל העיר דרמסלה
שאין יותר מדיי מה לחפש בה 
חוץ ממגרש קריקט 
שגם הוא מזכיר מגרש קווידיץ׳ מספריה של רולינס





הכפר הגדול ביותר הוא מקלוד גאנג׳
מקום מושבו של הדאלי לאמה,
שמאז סוף שנות ה40-
קבע את מושבו שם,
לאחר שברח מארמונו בלאסה, טיבט
מהסינים שפלשו לאיזור.

הכפר השני בגודלו הוא באגסו
ליבו הפועם של אזור התיירים
משובץ במסעדות וגסטהאוסים
חנויות תכשיטים ומזכרות
מרבית הקורסים הקיימים ממוקמים בבאגסו.



והכפר הקטן ביותר הוא דרמקוט,
גבוה במרומי ההר,
עם תצפית מרשימה על כל האזור.
שבילי הקיבוץ שמרשתים את הכפר
משתלבים יפה-
עם כמות הישראלים שישנם בו.



קורסים
ציור, בישול, מסאג׳ הודי, שוודי, תאילנדי,
ריקוד, יוגה, נגינה על דיג׳, גיטרה, כינור, חליל,
סריגה, תיאטרון ופוייז.
הכל אפשר ללמוד בדרמסלה,
(והרבה יותר)
בין אם זה מקצוען מקומי,
או שרלטן מקצועי, 
קשה לדעת.
אבל ללמוד דבר חדש-
בין אם במקלוד באגסו או דרמקוט,
זה עניין פשוט של כמה רופי לפי שעה.

אני לקחתי קורס של חמישה מפגשים
במסאג׳ ארוודי -
כלומר הודי.
עם מורה הודי,
בשם רנג׳יד

ושני שיעורי בישול
עם ריטה - 
כן כן ככה קוראים לה
שבהם למדתי להכין:
מומו צמחוני- כיסוני בצק ממולאים ומאודים
מלאי קופטה- לביבות תפו״א ברוטב עגבניות מוקרם עם פירות יבשים
אלו פרנטה- מין פיתה דרוזית ממולאת תפו״א 
מאסלה דוסה- בלינצ׳ס מבצק אורז ועדשים לבנות ממולא
פקורה- ירקות ואבקת חומוס מטוגנים
בנופי פאי- פאי בננות וקרמל.

טעים...


יום ראשון, 1 במאי 2011

רוחניות עם הביטלס


מהגנגס האפור והעייף של ורנסי,
אל הגנגס הכל כך שונה שברישיקש.
שבו המים עוד זוכרים את קרירות הקרחון שממנו הם הגיעו
ועוד יש להם כוח לזרום ולהתנפץ על הסלעים שבולטים על הגדה.
אותו נהר קדוש שזורם ממערב הודו בכלכותה,
עד לחופה של בנגל שבמזרח.
הפעם ביום חם לא רק הודים ופרות-
גם אני נכנסתי להתרחץ בו.

״בירת היוגה העולמית״
אומרים על רישיקש. 
קל להיות רוחני בנוף כזה שליו,
שבמרחק הליכה כמעט לאן שלא תלך
מפל שמתחבא בתוך יער
או חוף חולי ומבודד
מדיי יום (כמעט) , יצאנו לחקור את הפינות הללו.

הקצב השתנה 
נחים יותר,
אוכלים אוכל יותר מוכר.
מנסים להתגבר על קלקול הקיבה
ששניינו חטפנו בורנסי
ואיזה קלקול מקולקל זה היה,
הבטן מתהפכת רק מלהזכר.
מיותר לנסות ולגלות ממה הוא היה,
ורנסי הייתה מפוקפקת מאוד בכל מה שנוגע לאוכל
אבל בזכות שיטה הודית מוכחת לטיפול בקלקולים שכאלה
התגברנו
אומנם מעט קיצונית אבל מוכחת
24 שעות של צום עשו את מירב העבודה
למרות שהוכחות מוצקות להחלמה יגיעו רק שבוע מאוחר יותר...
בין המבקרים המפורסמים ביותר ברישיקש
נמנים הביטלס שביקרו כל הלהקה
בליווי נשים וחברות
באשראם בשולי העיר
שם הם כתבו את האלבום הלבן שלהם
האשראם ננטש מאז
ועומד שומם פרט לתיירים מזדמנים 
ושרלטנים מקומיים שמנסים לגבות כסף בכניסה
(מאתנו הם לא יצליחו)

וברוח הרוחניות - החלטתי לקחת שיעור יוגה
על גג אשראם ליד הגנגס
כשברקע רעש הנהר והשמש השוקעת
עם מורה הודית אנרגטית בחולצת נייקי
בחנתי את גבולות הגמישות שלי-
והם התגלו גבולות ממשיים ביותר!
תנוחת הגמל, החתול, הלוטוס, הנמר.

תגלית חדשה לגבי צמחים ובעליי חיים בהודו-
מסתבר שכולם גמישים ביותר!

והמורה מניפה רגליה לפנים ולאחור
מתקמטת בתוך עצמה
אומרת: ״עכשיו תנשמו עמוק, תרגעו ותרוקנו את הראש״
ואני חושב ״קשה להירגע או לנשום בתנוחה הזאת,״


״והדבר היחיד שעמוק זה הכאב שאני מרגיש בכל הגוף,"
"כולל הראש״
אבל בלי ציניות 
למרות שהיה קשה וכואב
היה כיף לסיים את השיעור 
רפוי ותשוש להתהלך כמו אטרייה 
להתיישב באיטיות על קצה הגג
לנדנד רגליים ולשתות תה צמחים
להסתכל על הנהר 
ואז גם הראש לאט לאט מתרוקן.


.

יום שלישי, 19 באפריל 2011

ורנאסי




יום ארוך של נסיעות,
כמעט 24 שעות באוטובוסים, רכבות וריקשות.
כמה חותמות חדשות בדרכון,
ועליה חדה בטמפרטורות, של יותר מ10 מעלות.
מהאזור הנוח של 20 וכמה מעלות -
לתחום הלוהט של מעל 30.

העיר הקדושה ביותר בהודו.
לההינדואיזם הבודהיזם והאיסלם,
שלושת הדתות הגדולות והחזקות בהודו.
וכדרכם של ערים קדושות כנראה,
ורנאסי היא תערובת של 
לכלוך וזוהמה, עוני מחריד וצפיפות אדירה.
אבל מרחובותיה המרוצפים והצרים,
עולה קסם רב אנושי ותרבותי
ואולי הקסם האמיתי הוא איך עיר מגעילה ומטרידנית
מצליחה למשוך כל כך הרבה תיירים ולרגש אותם.
 
 
מתהלכים ברחובות אפופים בזבובים וריח רע
פה דוכן של צ׳אי, מתפרה, מקדש ועוד אחד
הרחובות חיים סביבנו
אין סמטה ריקה או נידחת.
צפירות של מכוניות ואוטו-ריקשות
מדי פעם גל של ריח של אמוניה מתוקה-חריפה באוויר,
מבשר שמסביב לפינה 
באמצע הרחוב, קיר בטון, תחום משני צדדיו
שגברים מצטופפים להשתין בו,
משתנה ציבורית 

הגנגאס

בשוליה הגאוגרפים של העיר ומרכזה הרוחני,
נמצא הגנגאס - הנהר הקדוש ביותר בהודו
מימיו אפורים ומזוהמים,
משמש לפולחן דתי אבל גם לרחצה וכביסה.
בגהטות-  גרמי מדרגות המובילים לתוך המים
מתקיים גם טקס שריפת הגופות. 


הצטרפנו לאחת התהלוכות שהן חלק מן הטקס של הבאת המת למנוחה.
עטוף בפרחים שרק פניו חשופים שוכב על אלונקה.
בני המשפחה נושאים את המת גבוה על כתפיהם.
רעש של תופים וקריאות של המשתתפים
לא קריאות של עצב,
הרחוב הוא רחוב מרכזי בעיר
אבל רואים שהוא ידע תהלוכות רבות מהסוג.
חלק מהאנשים מפנים מבט, לראות
וחלק מתעלמים, ממשיכים בשלהם.
אדם אחד מהתהלוכה מחזיק את הלהבה
שיותר מאוחר תשמש לשרפת הגופה.

פניהם של האנשים מראים שהם מתקרבים ליעדם,
הלמות התופים מתחזקות,
התהלוכה עוצרת יותר תכופות,
מאריכים כל רגע אחרון של כבוד למת.

מאוחר יותר הם כולם ישבו על המדרגות שמובילות אל הגנגאס
משקיפים על האש שמשתקפת במימי הנהר.
לבושים כולם בלבן - 
מעלים זיכרונות בשיחות קטנות ושקטות.
לא בעצב אלא בערגה,
תחושה של זרות בינינו לבין האנשים האלו
מה עושה את הדרך שבה הם מתמודדים עם מוות כל כך שלווה.
לשבת ארוכות על המדרגות הצרות מסתכל על האנשים שמסתכלים הלאה.
הלאה אל האופק.
הלאה אל העתיד, אמר לי אחד מהם
״החיים ממשיכים, המתים נשארים מתים״
חוויה עוצמתית שנהפכת לשלווה מדבקת
הלמות תופים במרחק
עוד תהלוכה.

יום ראשון, 3 באפריל 2011

גלח"צ לפני שרואים את אמא





מתגלח אחרי הטרק כדי לא להבהיל את אמא

יומולדת 23

יומולדת בלי שיחות טלפון מחברים או משפחה,
לא יוצאים לחגוג בתל אביב או הרצליה.
בלי מתנות או שלטים על בריסטול.
בלי ארוחה משפחתית במסעדה
נשיקה על השפתיים מאמא
או חיבוק מאבא.

יומולדת 23 (וואוו!) שלי היה כזה.

קמים מוקדם בתוך בקתה קטנה על גדת נהר גועש וקפוא. שמימיו היו לפני יום בפסגת הר מושלג בגובה 5000 מטר, היעד שלי לשבוע הקרוב.

אבל בזכות חברים חדשים, וחברה ותיקה אחת הוא היה יומולדת שאני אזכור לנצח.
התעוררתי בבוקר מרעש חריקת בלונים, שרעות הקימה
נאבקת להוציא את האוויר מהריאות הקטנות שלה,
לתוך בלונים נפאלים.
כמובן שהם התפוצצו אחרי פחות מחצי שעה.

מאוחר יותר משהתקלחנו וישבנו לשולחן ארוחת הערב,
שירי יומולדת מהאייפוד, בלונים מתנדנדים מהתקרה- מהפנטים את הילדים המקומיים.
חמישה ישראלים יושבים בחדר אוכל פשוט אך מפנק, שברקע רעש המפל שנראה כל כך קרוב מהחלון, שרים שירים, צוחקים ושותים קנקן ענק של תה מחמם.

מהר מאוד האישה שאירחה אותנו הבינה מהי ההתרחשות והציעה להכין לי עוגה.
״למה לא?״ ״כן בטח תביאי״
ואחרי 40 דקות של תיפוף על סירים, הקצפות אינטנסיביות ומעט עשן לבן, יצאה העוגה.


 
חומה ונמוכה,
              מעט שרופה,
                         עם סירופ שוקולד.
ומעליה קציפת חלבונים (יאמי) לקישוט.
 
קצת קשה לעיכול אבל בהתחשב בזה שהיא נעשתה על מחבת במדורה מרשים מאוד ומחמם את הלב.
אכלנו (כמה שיכולנו) , חילקנו לילדים החבאנו במפיות, בעציצים ובכל זאת נשאר.
איפה העוגות של אמא וסבתא?
למחרת בבוקר נגלה שהאופה התמימה 
ניסתה לעשות הרבה כסף על העוגה הזאת עם תווית מחיר מוגזמת של 1200 רופי (!!!!)
כלומר 60 שקל, בסוף שילמנו רק חצי מזה. 

לקח שנלמד בגיל 23 
תמיד לשאול ״וכמה יעלה לי העונג?״ לפני שמזמינים, גם אם אתה בנפאל וארוחה עולה 7 שקלים.





על נפאל והזמן

הזמן עובר מהר מידי
יותר מדיי חוויות - קשה להספיק לעבד אותן
שלא לדבר על לכתוב ולספר.
נפרדנו מויטנאם המסודרת (יחסית) 
והגענו לנפאל -
מדינה קטנה שגובלת בצפון עם סין או טיבט אם תרצו
ובשלושה כיוונים עם הודו

מלחמה ותרבות
פניהם של הנפאלים מספרות הרבה על המלחמות שהתחוללו פה באזור
ערבוב של תווי פנים חדות שמקורם בסין
עם כהות עור ורכות הודית
משחק משעשע הוא לתייג פרצופים נפאלים
כפרצופים ׳הודים׳ או ׳סינים׳
שריד לכובש אכזר שכבש את האזור ואת נשותיו
ונעלם מאז אך השאיר מזכרת גנטית 
או שאולי היה זה רק רומנטיקן צעיר שנדד וכבש, רק בקסמיו, את הנשים המקומיות.
כך או כך נפאל היא תערובת מעניינת של תרבויות
עם מטבח שמלכד בתוכו מכל התרבויות
הקארי והקיטניות ההודים
האיטריות הסויה והבצק הסינים.

והם נחמדים!
כמה התגעגעתי לנחמדות
בויטנאם התחושה הכללית הייתה שמנסים לעבוד עליך
שכועסים עליך
קוצר רוח 
ועצבנות
עכשיו אפשר להרגע טיפה יותר...
הדיבור העדין 
הכנסת האורחים ומחוות הנימוס של הנפאלים:




נמסטה -
שלום בנפאלית 
מלווה לרוב בהצמדת שתי כפות הידיים בצורה אנכית
וקידה קלה
מחווה כזאת תגרור תגובה זהה אצל כמעט כל נפאלים בחזרה 

עוד מנהג מעניין נוגע לעניין הכסף
כאשר נפאלים מגישים לך כסף
הם יעשו זאת עם יד ימין כאשר יד שמאל נוגעת בעדינות בפנים המרפק של יד ימין
מנהג שפרושו מתן כבוד
שכן יד שמאל נחשבת ליד טמאה 
מאחר והשימוש בה נעשה להגיינה בשירותים
היד המנגבת לומר
ויד ימין משמשת לאכילה (אוכלים את רוב המאכלים בידיים) 
לחיצות ידיים והעברת כספים
.

יום רביעי, 9 במרץ 2011

הפרי האסור וביש מזל מספר 2

לטייל זה להסתכל לגעת ולטעום
ביש המזל השני קרה לרעות כאשר היינו בהאנוי
בדיוק חצי שעה לפני שעלינו על האוטובוס שלנו להוי יאן 
הנסיעה הארוכה ביותר שהייתה לנו בויטנאם 
סה״כ 24 שעות (כולל עצירה של 3 שעות בהואה)
בדרכנו לאוטובוס עברנו בחנות פירות יבשים
אחת מיניי רבות שראינו בהאנוי 
מבחנות ענקיות מהרצפה עד התקרה
עמוסות בפירות, בשרים ודגים מיובשים
נסיונותינו לבירור פשר הפירות העלו חרס
איזה דרך יותר טובה לבחור מאשר לטעום
כל אחד מאתנו טעם פרי אחר

מאז רעות לא מורשה לטעום יותר פירות יבשים

״וואו חריף לי אור״
״תודה אבל לא תודה״ ״ לא שמעתם על משמש מיובש?!״
כנראה שלא 
הליכה מהירה לסוכנות נסיעות
״אני מרגישה נימלולים באצבעות״
וזה רק הלך והדרדר
הסימפטומים:
1.נמלולים באצבעות
2.נמלולים בשפתיים
3.חמימות בצוואר ובלחיים
4.תחושת ניתוק קלה
-דופק תקין
-חום אין
 
אבל אין מה לדאוג לסיפור סוף טוב
בנפאל היא תמצא מספיק פירות יבשים

ללא תופעות לוואי