סאב קוץ' בדרמסלה

רגע מה עם פארווטי?

לא כתבתי כבר תקופה,

ובתוך החור השחור הזה נפל לו עמק פארווטי,

ובירתו הישראלית - קאסול.

אז בצעדים קלים נדלג מעל החור ונגיע לדרמסלה-

שזה עדיף בהרבה על נסיעה באוטובוס לילה שמפרידה בינהם במציאות.

מה יכול להשתבש בנסיעה כזו לתרמילאי מיומן וותיק כמוני?

סאב קוץ׳ מילגה - אמר איזה הודי חכם

 

בעברית זה מיתרגם - כל דבר אפשרי

ואם למדתי כבר שנסיעה שאמורה לקחת 20 שעות

לפעמים מתארכת ב4 שעות

אז גם נסיעה של 9 שעות יכולה לקחת בפועל רק 7.

משמח,

אם זה לא היה אומר שתגיע לעיר חדשה בארבע לפנות בוקר

בלי גסט האוס,

בלי מושג איפה אתה, או לאן תלך,

ולא ממש ישנת כל הלילה.

וכך גם נהג הריקשה שמנסה להיכנס לך לארנק 

ולצאת כשהוא שמח יותר,

והארנק קל יותר.

אז מישהו עייף מתחיל לספר בדיחה

על שני ישראלים גרמנייה ושני יפנים,

שנסעו במונית צפופה בהודו,

במחיר מגוחך לארץ ומופקע להודו,

בדיחה שנגמרת בפיהוק משותף

של כל החבורה בחצר מסעדה סגורה 

מסתכלים אל הנוף שמסתכל עלינו חזרה-

ולא מבין מה אנחנו עושים ערים

וחוזר לישון לעוד שעה  

עד שהשמש בא ומעיר אותו,

ומגלה אותנו מכווצים וקטנים על ערמת תיקים ענקיים.

וכל אחד לדרכו למצוא חדר,

אולי גם איזה מקלחת חמה אם אפשר.

חבל שיש משחק קריקט חשוב בעיר בסופשבוע,

וכל הגסטהאוסים באזור מלאים באוהדים הודים.

מדלגים מגסטהאוס אחד למשנהו,

אם לא פה אולי באחר,

אולי ברחוקים יותר, 

אולי בגבוהים יותר על ההר,

אולי בקטנים יותר,

אולי באלו בלי מקלחת,

אולי אין?

אבל תמיד יש ומוצאים

גם אם בסוף זה חדר קטן מעץ חורק 

מתחת למדרגות עם דלת ננסית

עם מיטה שבולטות ממנה הרגליים

לפחות אפשר להגיד אחר כך,

שישנת בחדר כמו של הארי פוטר.

דרמסלה בפי הישראלים 

אבל בפועל מדובר ב3 כפרים

שממוקמים על ההר מעל העיר דרמסלה

שאין יותר מדיי מה לחפש בה 

חוץ ממגרש קריקט 

שגם הוא מזכיר מגרש קווידיץ׳ מספריה של רולינס

הכפר הגדול ביותר הוא מקלוד גאנג׳

מקום מושבו של הדאלי לאמה,

שמאז סוף שנות ה40-

קבע את מושבו שם,

לאחר שברח מארמונו בלאסה, טיבט

מהסינים שפלשו לאיזור.

הכפר השני בגודלו הוא באגסו

ליבו הפועם של אזור התיירים

משובץ במסעדות וגסטהאוסים

חנויות תכשיטים ומזכרות

מרבית הקורסים הקיימים ממוקמים בבאגסו.

והכפר הקטן ביותר הוא דרמקוט,

גבוה במרומי ההר,

עם תצפית מרשימה על כל האזור.

שבילי הקיבוץ שמרשתים את הכפר

משתלבים יפה-

עם כמות הישראלים שישנם בו.

קורסים

ציור, בישול, מסאג׳ הודי, שוודי, תאילנדי,

ריקוד, יוגה, נגינה על דיג׳, גיטרה, כינור, חליל,

סריגה, תיאטרון ופוייז.

הכל אפשר ללמוד בדרמסלה,

(והרבה יותר)

בין אם זה מקצוען מקומי,

או שרלטן מקצועי, 

קשה לדעת.

אבל ללמוד דבר חדש-

בין אם במקלוד באגסו או דרמקוט,

זה עניין פשוט של כמה רופי לפי שעה.

אני לקחתי קורס של חמישה מפגשים

במסאג׳ ארוודי -

כלומר הודי.

עם מורה הודי,

בשם רנג׳יד

ושני שיעורי בישול

עם ריטה - 

כן כן ככה קוראים לה

שבהם למדתי להכין:

מומו צמחוני- כיסוני בצק ממולאים ומאודים

מלאי קופטה- לביבות תפו״א ברוטב עגבניות מוקרם עם פירות יבשים

אלו פרנטה- מין פיתה דרוזית ממולאת תפו״א 

מאסלה דוסה- בלינצ׳ס מבצק אורז ועדשים לבנות ממולא

פקורה- ירקות ואבקת חומוס מטוגנים

בנופי פאי- פאי בננות וקרמל.

טעים...

רוחניות עם הביטלס

מהגנגס האפור והעייף של ורנסי,

אל הגנגס הכל כך שונה שברישיקש.

שבו המים עוד זוכרים את קרירות הקרחון שממנו הם הגיעו

ועוד יש להם כוח לזרום ולהתנפץ על הסלעים שבולטים על הגדה.

אותו נהר קדוש שזורם ממערב הודו בכלכותה,

עד לחופה של בנגל שבמזרח.

הפעם ביום חם לא רק הודים ופרות-

גם אני נכנסתי להתרחץ בו.

״בירת היוגה העולמית״

אומרים על רישיקש. 

קל להיות רוחני בנוף כזה שליו,

שבמרחק הליכה כמעט לאן שלא תלך

מפל שמתחבא בתוך יער

או חוף חולי ומבודד

מדיי יום (כמעט) , יצאנו לחקור את הפינות הללו.

הקצב השתנה 

נחים יותר,

אוכלים אוכל יותר מוכר.

מנסים להתגבר על קלקול הקיבה

ששניינו חטפנו בורנסי

ואיזה קלקול מקולקל זה היה,

הבטן מתהפכת רק מלהזכר.

מיותר לנסות ולגלות ממה הוא היה,

ורנסי הייתה מפוקפקת מאוד בכל מה שנוגע לאוכל

אבל בזכות שיטה הודית מוכחת לטיפול בקלקולים שכאלה

התגברנו

אומנם מעט קיצונית אבל מוכחת

24 שעות של צום עשו את מירב העבודה

למרות שהוכחות מוצקות להחלמה יגיעו רק שבוע מאוחר יותר...

בין המבקרים המפורסמים ביותר ברישיקש

נמנים הביטלס שביקרו כל הלהקה

בליווי נשים וחברות

באשראם בשולי העיר

שם הם כתבו את האלבום הלבן שלהם

האשראם ננטש מאז

ועומד שומם פרט לתיירים מזדמנים 

ושרלטנים מקומיים שמנסים לגבות כסף בכניסה

(מאתנו הם לא יצליחו)

וברוח הרוחניות - החלטתי לקחת שיעור יוגה

על גג אשראם ליד הגנגס

כשברקע רעש הנהר והשמש השוקעת

עם מורה הודית אנרגטית בחולצת נייקי

בחנתי את גבולות הגמישות שלי-

והם התגלו גבולות ממשיים ביותר!

תנוחת הגמל, החתול, הלוטוס, הנמר.

תגלית חדשה לגבי צמחים ובעליי חיים בהודו-

מסתבר שכולם גמישים ביותר!

והמורה מניפה רגליה לפנים ולאחור

מתקמטת בתוך עצמה

אומרת: ״עכשיו תנשמו עמוק, תרגעו ותרוקנו את הראש״

ואני חושב ״קשה להירגע או לנשום בתנוחה הזאת,״

״והדבר היחיד שעמוק זה הכאב שאני מרגיש בכל הגוף,"
"כולל הראש״

אבל בלי ציניות 

למרות שהיה קשה וכואב

היה כיף לסיים את השיעור 

רפוי ותשוש להתהלך כמו אטרייה 

להתיישב באיטיות על קצה הגג

לנדנד רגליים ולשתות תה צמחים

להסתכל על הנהר 

ואז גם הראש לאט לאט מתרוקן.

.

ורנאסי

יום ארוך של נסיעות,

כמעט 24 שעות באוטובוסים, רכבות וריקשות.

כמה חותמות חדשות בדרכון,

ועליה חדה בטמפרטורות, של יותר מ10 מעלות.

מהאזור הנוח של 20 וכמה מעלות -

לתחום הלוהט של מעל 30.

העיר הקדושה ביותר בהודו.

לההינדואיזם הבודהיזם והאיסלם,

שלושת הדתות הגדולות והחזקות בהודו.

וכדרכם של ערים קדושות כנראה,

ורנאסי היא תערובת של 

לכלוך וזוהמה, עוני מחריד וצפיפות אדירה.

אבל מרחובותיה המרוצפים והצרים,

עולה קסם רב אנושי ותרבותי

ואולי הקסם האמיתי הוא איך עיר מגעילה ומטרידנית

מצליחה למשוך כל כך הרבה תיירים ולרגש אותם.

 

 

מתהלכים ברחובות אפופים בזבובים וריח רע

פה דוכן של צ׳אי, מתפרה, מקדש ועוד אחד

הרחובות חיים סביבנו

אין סמטה ריקה או נידחת.

צפירות של מכוניות ואוטו-ריקשות

מדי פעם גל של ריח של אמוניה מתוקה-חריפה באוויר,

מבשר שמסביב לפינה 

באמצע הרחוב, קיר בטון, תחום משני צדדיו

שגברים מצטופפים להשתין בו,

משתנה ציבורית 

הגנגאס

בשוליה הגאוגרפים של העיר ומרכזה הרוחני,

נמצא הגנגאס - הנהר הקדוש ביותר בהודו

מימיו אפורים ומזוהמים,

משמש לפולחן דתי אבל גם לרחצה וכביסה.

בגהטות-  גרמי מדרגות המובילים לתוך המים

מתקיים גם טקס שריפת הגופות. 

הצטרפנו לאחת התהלוכות שהן חלק מן הטקס של הבאת המת למנוחה.

עטוף בפרחים שרק פניו חשופים שוכב על אלונקה.

בני המשפחה נושאים את המת גבוה על כתפיהם.

רעש של תופים וקריאות של המשתתפים

לא קריאות של עצב,

הרחוב הוא רחוב מרכזי בעיר

אבל רואים שהוא ידע תהלוכות רבות מהסוג.

חלק מהאנשים מפנים מבט, לראות

וחלק מתעלמים, ממשיכים בשלהם.

אדם אחד מהתהלוכה מחזיק את הלהבה

שיותר מאוחר תשמש לשרפת הגופה.

פניהם של האנשים מראים שהם מתקרבים ליעדם,

הלמות התופים מתחזקות,

התהלוכה עוצרת יותר תכופות,

מאריכים כל רגע אחרון של כבוד למת.

מאוחר יותר הם כולם ישבו על המדרגות שמובילות אל הגנגאס

משקיפים על האש שמשתקפת במימי הנהר.

לבושים כולם בלבן - 

מעלים זיכרונות בשיחות קטנות ושקטות.

לא בעצב אלא בערגה,

תחושה של זרות בינינו לבין האנשים האלו

מה עושה את הדרך שבה הם מתמודדים עם מוות כל כך שלווה.

לשבת ארוכות על המדרגות הצרות מסתכל על האנשים שמסתכלים הלאה.

הלאה אל האופק.

הלאה אל העתיד, אמר לי אחד מהם

״החיים ממשיכים, המתים נשארים מתים״

חוויה עוצמתית שנהפכת לשלווה מדבקת

הלמות תופים במרחק

עוד תהלוכה.

גלח"צ לפני שרואים את אמא

מתגלח אחרי הטרק כדי לא להבהיל את אמא

יומולדת 23

יומולדת בלי שיחות טלפון מחברים או משפחה,
לא יוצאים לחגוג בתל אביב או הרצליה.
בלי מתנות או שלטים על בריסטול.
בלי ארוחה משפחתית במסעדה
נשיקה על השפתיים מאמא
או חיבוק מאבא.

יומולדת 23 (וואוו!) שלי היה כזה.

קמים מוקדם בתוך בקתה קטנה על גדת נהר גועש וקפוא. שמימיו היו לפני יום בפסגת הר מושלג בגובה 5000 מטר, היעד שלי לשבוע הקרוב.

אבל בזכות חברים חדשים, וחברה ותיקה אחת הוא היה יומולדת שאני אזכור לנצח.

התעוררתי בבוקר מרעש חריקת בלונים, שרעות הקימה
נאבקת להוציא את האוויר מהריאות הקטנות שלה,
לתוך בלונים נפאלים.

כמובן שהם התפוצצו אחרי פחות מחצי שעה.

מאוחר יותר משהתקלחנו וישבנו לשולחן ארוחת הערב,

שירי יומולדת מהאייפוד, בלונים מתנדנדים מהתקרה- מהפנטים את הילדים המקומיים.

חמישה ישראלים יושבים בחדר אוכל פשוט אך מפנק, שברקע רעש המפל שנראה כל כך קרוב מהחלון, שרים שירים, צוחקים ושותים קנקן ענק של תה מחמם.

מהר מאוד האישה שאירחה אותנו הבינה מהי ההתרחשות והציעה להכין לי עוגה.

״למה לא?״ ״כן בטח תביאי״

ואחרי 40 דקות של תיפוף על סירים, הקצפות אינטנסיביות ומעט עשן לבן, יצאה העוגה.

 

חומה ונמוכה,
              מעט שרופה,
                         עם סירופ שוקולד.

ומעליה קציפת חלבונים (יאמי) לקישוט.

 

קצת קשה לעיכול אבל בהתחשב בזה שהיא נעשתה על מחבת במדורה מרשים מאוד ומחמם את הלב.

אכלנו (כמה שיכולנו) , חילקנו לילדים החבאנו במפיות, בעציצים ובכל זאת נשאר.

איפה העוגות של אמא וסבתא?

למחרת בבוקר נגלה שהאופה התמימה 

ניסתה לעשות הרבה כסף על העוגה הזאת עם תווית מחיר מוגזמת של 1200 רופי (!!!!)

כלומר 60 שקל, בסוף שילמנו רק חצי מזה. 

לקח שנלמד בגיל 23 

תמיד לשאול ״וכמה יעלה לי העונג?״ לפני שמזמינים, גם אם אתה בנפאל וארוחה עולה 7 שקלים.

על נפאל והזמן

הזמן עובר מהר מידי

יותר מדיי חוויות - קשה להספיק לעבד אותן

שלא לדבר על לכתוב ולספר.

נפרדנו מויטנאם המסודרת (יחסית) 

והגענו לנפאל -

מדינה קטנה שגובלת בצפון עם סין או טיבט אם תרצו

ובשלושה כיוונים עם הודו

מלחמה ותרבות

פניהם של הנפאלים מספרות הרבה על המלחמות שהתחוללו פה באזור

ערבוב של תווי פנים חדות שמקורם בסין

עם כהות עור ורכות הודית

משחק משעשע הוא לתייג פרצופים נפאלים

כפרצופים ׳הודים׳ או ׳סינים׳

שריד לכובש אכזר שכבש את האזור ואת נשותיו

ונעלם מאז אך השאיר מזכרת גנטית 

או שאולי היה זה רק רומנטיקן צעיר שנדד וכבש, רק בקסמיו, את הנשים המקומיות.

כך או כך נפאל היא תערובת מעניינת של תרבויות

עם מטבח שמלכד בתוכו מכל התרבויות

הקארי והקיטניות ההודים

האיטריות הסויה והבצק הסינים.

והם נחמדים!

כמה התגעגעתי לנחמדות

בויטנאם התחושה הכללית הייתה שמנסים לעבוד עליך

שכועסים עליך

קוצר רוח 

ועצבנות

עכשיו אפשר להרגע טיפה יותר...

הדיבור העדין 

הכנסת האורחים ומחוות הנימוס של הנפאלים:

נמסטה - שלום בנפאלית 

מלווה לרוב בהצמדת שתי כפות הידיים בצורה אנכית

וקידה קלה

מחווה כזאת תגרור תגובה זהה אצל כמעט כל נפאלים בחזרה 

עוד מנהג מעניין נוגע לעניין הכסף

כאשר נפאלים מגישים לך כסף

הם יעשו זאת עם יד ימין כאשר יד שמאל נוגעת בעדינות בפנים המרפק של יד ימין

מנהג שפרושו מתן כבוד

שכן יד שמאל נחשבת ליד טמאה 

מאחר והשימוש בה נעשה להגיינה בשירותים

היד המנגבת לומר

ויד ימין משמשת לאכילה (אוכלים את רוב המאכלים בידיים) 

לחיצות ידיים והעברת כספים

.

הפרי האסור וביש מזל מספר 2

לטייל זה להסתכל לגעת ולטעום
ביש המזל השני קרה לרעות כאשר היינו בהאנוי
בדיוק חצי שעה לפני שעלינו על האוטובוס שלנו להוי יאן 
הנסיעה הארוכה ביותר שהייתה לנו בויטנאם 
סה״כ 24 שעות (כולל עצירה של 3 שעות בהואה)
בדרכנו לאוטובוס עברנו בחנות פירות יבשים
אחת מיניי רבות שראינו בהאנוי 
מבחנות ענקיות מהרצפה עד התקרה
עמוסות בפירות, בשרים ודגים מיובשים
נסיונותינו לבירור פשר הפירות העלו חרס
איזה דרך יותר טובה לבחור מאשר לטעום
כל אחד מאתנו טעם פרי אחר

מאז רעות לא מורשה לטעום יותר פירות יבשים

״וואו חריף לי אור״
״תודה אבל לא תודה״ ״ לא שמעתם על משמש מיובש?!״
כנראה שלא 
הליכה מהירה לסוכנות נסיעות
״אני מרגישה נימלולים באצבעות״
וזה רק הלך והדרדר
הסימפטומים:
1.נמלולים באצבעות
2.נמלולים בשפתיים
3.חמימות בצוואר ובלחיים
4.תחושת ניתוק קלה
-דופק תקין
-חום אין
 
אבל אין מה לדאוג לסיפור סוף טוב
בנפאל היא תמצא מספיק פירות יבשים

ללא תופעות לוואי

נייטרנג עברית וביש מזל מספר אחד

רשומה ראשונה בעברית,
הרבה יותר קל מן הסתם- הכתיבה הרבה יותר זורמת
אולי אני אספיק לספר על יותר.

ביש מזל מספר אחד
לאחר הוי יאן או Hoi An למי שהתרגל
המשכנו דרומה לעיר חוף בשם נייטרנג
ה׳אילת׳ של הויטנאמים
רצועת חוף מדהימה בצבע טורקיז ותכלת
טיילת מטופחת עם עצים בכל מקום וברים
ומזג אויר מדהים, לא חם מדי שמיים בהירים
ובריזה שחודרת לך אל תוך הגוף

הצצה מהירה בלונלי פלאנט (מדריך הטיולים המצויין והמצולם שקנינו בהאנוי)
״מזג האויר נוח ומתאים לשהייה ממושכת בים,
בסביבות השעה אחת הרוחות מכיוון הים מתחזקות״ החזיקו חזק! 
ובאמת כפי שהלונלי קבע והבטיח
הרוח מגיע בסביבות אחת ועוזב בחמש
בדיוק בזמן להסתובבות לילית בדוכני הרחוב המוארים
ובמבחר הברים התיירותיים יותר ופחות
קצת בירה מקומית וקוקטייל שמגיע עם כל בירה.
עד עכשיו כל פעם שהלכנו לבר בויטנאם תמיד השעה הייתה הפי האוור
אני מניח שזה דיי מובן עם רצועת חוף כזאת
למה הויטנאמים ׳שמחים׳ מסביב לשעון

פארק שעשועים והפתעות נוספים
ביום השלישי החלטנו ללכת לvipearl land
פארק מים ושעשועים הממוקם על אי אל מול חופי נייטרנג
ההגעה לפארק היא באמצעות רכבל (הארוך ביותר שנוסע מעל הים)
מלא מגלשות, בריכות, אבובים - והכל מטופח וחדש
הפארק היה ממש ריק כך שלא עמדנו בתור כמעט שבכלל
מאוד נהנינו ולמרות כמה מכות יבשות שחטפנו במגלשות הסתובבנו מחייכים ומרוצים
רק שאז לאחר התגלשות לא טובה פתחתי את הסנטר
בהתחלה לא שמתי לב וכמעט ועליתי על עוד מגלשה
הסתכלות חטופה מטה וגיליתי שכל החולצה שלי מכוסה בדם
ובאותו הרגע , דקה לאחר שגיליתי שהשארתי חלק מהסנטר במגלשה
פגשנו זוג ישראלים שראינו כבר בהוי יאן
״לא נעים״
״כדאי שתלך לבדוק את זה״
״לי זה קרה בטורקיה״
נפנוף לשלום
הגענו למרפאה
בתוך תפאורה של מערה , רופא(?) יושב וגולש בפייסבוק
אנגלית? כנראה שלא
מה אתה הולך לעשות לי?
״תחכה ותראה״ -בשפת הסימנים
רק שלא תתפור
הוא מוציא את המחט והחוט
רעות יוצאת מהחדר
״יהיה בסדר רעות״ ״אני לא יכולה להסתכל, אתה גיבור!״
רעות חוזרת לתמוך מאחורי הוילון מייבבת בשקט
הוא נראה קצת מהסס מה עובר לו בראש?
״אני זוכר שלמדתי את זה בבית ספר לרפואה״
חבל שזה היה לפני 20 שנה
אחרי שפריץ של חומר מרדים לעין הוא פגע במקום
מוריד את המשקפיים ממצמץ עמוקות
ותופר
5 סה״כ
״אור זה כואב?״
תאמת שלא כאב ונראה בסדר
רעות מסכמת: ״היה פחות נורא ממה שחשבתי״

מישהו מכיר מקום להוציא תפרים בנפאל?
תמונות בהמשך... כשנגיע למחשב








כך היה

The French were here first

Haven't talked about the food yet,
and as everybody knows that's a big issue for Reut and I both.
Reut being vegetarian an picky, and I being the food lover I am.

Fortunately Hoi An is the best place in Vietnam so far, for having wonderful food
whether it's dinner or just a snack on the way Hoi An has it all.

Small history lesson

During the colonial stage, the French ruled over the immense area of what then was: India-China.
Then under the cold war influence - the soviet union tried to undermine the western ruling in the area.

after years of war Vietnam remained divided into two,

the communist-supporting north - leaded by Ho Chi Minh,

and the south - who kept relying on France and the USA.

led by the formal general Nguyen Van Thien.

what does that have to do with food?

During all that time French officers wanted a place where they could
use their army vacations some where with nice beaches, good weather

and most important - good food!
 

Hoi An being under western ruling  

suited these desires perfactly

and under French influence (and with officers' monthly army salary)

restaurants, hotels and beaches thrived.

White table cloth, menus' displays, candles and soft music by the river

probably won't confuse it with the Chanselise,

but some similarities exists,
judge for yourself   

Hoi An special dish is the Cau Lau

rice noodles with special rice croutons, pork (or chicken) and some cold green vegetables.

very light and fresh
and when bought on the street
costs less then 1$ for a small bowl.

also restaurants specializes in White Rose

shrimps covered in very thin rice-paper

and Won Ton soup.

I'll finish with a question:
how does 'Hasake' look like in Vietnam?

answer like half a coconut ^

Sleeper to Sapa

 Taken from a latter to a friend:

we're writing to you from Hanoi - which is Vietnam's big city in the north 6.5 mil. people (wow),
probably 6.4 has a motorbike, what makes the streets here crazy - and crossing the street mission (- impossible).
we've been to Sapa which is a small town near the Chinese border, it took us 12 h. by bus to get there - the buses the Vietnamese people use for these long ride are 'sleeping buses' or in short - 'sleeper'.

Each person gets an almost laying down seat and a blanket, you have to take off your shoes before getting into the bus, so it means that everybody is in socks, but you get used to the smell - and on the way there we slept quiet well.

Sapa is wonderful, beautiful and unique. the most magical rice fields terraces picture are from there.
we we're a bit disappointed to get there when it was extremely foggy and misty.
but when we traveled to the near villages to see the local tribes (a descent of a couple hundred meters) we were under the clouds that surrounded Sapa, and the vision changed from good to very good as time past and the sun came out.
we enjoyed trekking by ourselves to faraway villages, away from the other tourists and "commercial villages".
this we did the first day, the second day we took a guide (tribe woman) that explained about many interesting facts about the nearby tribes and took us through a muddy trail up and down the mountains and villages.
of-course every tribe has it's own clothing and language, and different funny hat.

When we started the Trail ~10 village women stocked us and tried to sell us souvenirs.
they followed us for hours.
at the beginning it was annoying, but when we got to the muddy adventures part they became helpful saved Reut from dipping in mud
(Reut: "and all the other women in the tour as well!")

Got great picture to prove it also.

Organized mess

Hanoi is Vietnam big city in the north.

thousand of motorbikes run across the street with complete chaos,

traffic-lights are held only as a recommendation.

closing your eyes might make you think
that your standing in the middle of a massive and busy beehive.

almost

this would be exact if bees could honk

The noise fills the city 

and crossing the street in Hanoi 

is considered to be a tourist attraction.

separating  the fearless locals from the visiting tourists.

crossing is done one step at time 

but instead of being angry or impatient

people are calm

even the honking is not done with aggression as in Israel

but as part of the driving culture.

no accident were seen by us

and in-spite of all  

the preferred place for Vietnamese to have breakfast / lunch /dinner 

is on a small stall on the pavement

(its probably going to be a noddle soup)   >>> "Pho"    

Journey to the east

It got really emotional  leaving my family and friends behind,

but as soon as I got on the bus everything changed -
the view outside the window of Jordan was calming
and thoughts running  through my mind
finally - slowed down until they made a complete stop
and I fell asleep

From Israel to Jordan.
from Jordan to Doha - there we spent the night wandering around eating free (disgusting) food in the transit terminal that we got from Qatar airways our airline company.





we went to the quiet room in the terminal dark stuffy and feet-smelling room where body scents from places all over the world and the body combine.

- good for your body - 

- bad for your soul -

then after a long wait and some sleep we arrived at Bangkok.
Took a taxi out of the airport and got a tiny taste of Bangkok night market and food - it was exciting to finally eat Asian food - I got a small pile of sticky rice and chicken with kashiu nuts and lemon-grass.
took the train to the airport and after another long wait - the final flight to Hanoi.
I was so tired I fell asleep as soon as we sat down - wasn't awake during the lift off.


checked in - and showered
boiling water made me alive again and conclude that the entire experience,
was fun and exciting
but also
power draining as hell!

 like "bney Israel" in the desert it took 40 hours for me to get to my destination -
H a n o i

מחול החפצים המקופלים

לוקח רק את ההכרחי ביותר
הכל על הגב אז אין מקום למיותר
על הדרך מנסה את המצלמה החדשה
בטח יהיה מוזר ללכת עם כל החפצים
שיהיו איתי חצי שנה
על הגב

תחושה נהדרת להיפטר סוף סוף
מכל המשקל העודף שבחיים
ולהצטמצם לתיק אחד גם אם הוא 65 ליטר.
מעניין מתי אני אתגעגע לכל השאר.